פורצלן וקרמיקה ישראלית : מה באמת שווה כסף בוויטרינה של סבתא

 

 

כאשר אנו פותחים את הוויטרינה הישנה בסלון של סבא וסבתא, אנו נחשפים בדרך כלל לעולם שלם של היסטוריה חומרית. מדפים עמוסים בכוסות, צלחות, פסלונים ואגרטלים עומדים שם במשך עשרות שנים, צוברים אבק אך גם צוברים ערך. רבים נוטים לחשוב שמדובר בסתם כלים ישנים חסרי משמעות, אך המציאות שונה לחלוטין. תעשיית הקרמיקה הישראלית של אמצע המאה העשרים הפכה בשנים האחרונות לאחד מתחומי האספנות החמים והמבוקשים ביותר בישראל ובעולם. אספנים, מוזיאונים וחובבי נוסטלגיה מחפשים בקדחתנות פריטים מסוימים, והביקוש רק הולך וגובר

 

הערכת שווי ואספנות קרמיקה ישראלית דורשת ידע מקצועי נרחב, עין חדה והיכרות מעמיקה עם ההיסטוריה של הייצור המקומי.

 

מה שנראה לאדם הממוצע כמו אגרטל חום ופשוט, עשוי להתגלות כיצירת אמנות נדירה של מחלקת האמנות בחרסה ששווה לא מעט כסף. המטרה של סקירה מקיפה זו היא להעניק לקורא את הכלים המקצועיים להבדיל בין כלי פשוט וחסר ערך מסחרי לבין פריט אספנות נדיר ומבוקש, ולהבין בדיוק מה עומד מולכם כאשר אתם בוחנים את תכולת הוויטרינה בבית של סבתא וסבא.

 

מתי מתגלים אוצרות הקרמיקה האבודים?

 

ברוב המוחלט של המקרים, האוספים המרשימים ביותר של קרמיקה ישראלית מתגלים ברגעים של מעברים משמעותיים בחיים. כאשר אנו ניגשים לפרויקט מורכב של פינוי דירות נפטרים או טיפול בעיזבון, נחשפת התכולה המלאה של הבית. יורשים ומשפחות מוצאים את עצמם אובדי עצות מול כמויות עצומות של חפצים. משפחות רבות עושות טעות וקוראות לסוחר מסוג אלטעזאכן מתוך רצון לסיים את התהליך במהירות. סוחרים אלו לרוב אינם מתמחים באספנות דקה, והם עלולים להציע סכומים זעומים על פריטים בעלי ערך היסטורי וכספי רב, פשוט כי הם אינם יודעים לזהות את החתימות בתחתית הכלים.

 

לכן, כאשר מחפשים המלצות לחברות פינוי דירות, חובה לבדוק שהחברה מחזיקה בידע מקצועי בהערכת עתיקות וחפצי אמנות, או שהיא עובדת בשיתוף פעולה עם מומחים. בניגוד לאיסוף פריטים נישתיים כמו אספנות אל על או מדליות צבאיות, קרמיקה ישראלית נמצאת כמעט בכל בית שנבנה או רוהט בשנות החמישים והשישים. מסיבה זו, מאמר מקצועי זה יכול לשמש גם בתור מדריך לעו"ד המנהל עיזבונות וירושות, אשר נדרש לבצע שמאות מדויקת לנכסי הנפטר לפני חלוקתם או מכירתם.

 

ההיסטוריה של תעשיית החומר הישראלית

 

על מנת להבין מדוע קניית קרמיקה ישראלית ישנה הפכה לטרנד כה חזק ב 10 שנים האחרונות, חייבים להבין את הרקע ההיסטורי. בשנות השלושים של המאה העשרים, עם הגעתם של עולים רבים מאירופה, החלו לקום בתי מלאכה קטנים לקרמיקה. עולים אלו הביאו עמם ידע טכני מזרם הבאוהאוס וממפעלים אירופאיים מסורתיים. עם קום המדינה ובמהלך שנות החמישים, תקופת הצנע חייבה ייצור מקומי של כלי בית שימושיים. הממשלה עודדה הקמת מפעלים גדולים שסיפקו תעסוקה לעולים חדשים.

 

במקביל לייצור התעשייתי של צלחות, ספלים וכלים סניטריים, הבינו מנהלי המפעלים שישנו צורך גם בכלים דקורטיביים. כך קמו מחלקות אמנות בתוך המפעלים הגדולים. אמנים ומעצבים בעלי שם גויסו כדי ליצור קווים אמנותיים שייצגו את רוח התקופה. העיצובים שאבו השראה מהנוף המקומי, מצבעי המדבר, מארכיאולוגיה כנענית ומיצירות מודרניות מופשטות. לקראת שנות השמונים והתשעים, עם פתיחת השוק לייבוא זול מהמזרח הרחוק, מפעלי הקרמיקה הישראליים לא יכלו להתחרות במחירים, ורובם המוחלט נסגרו. הסגירה המוחלטת של התעשייה היא זו שהפכה את הפריטים שנותרו לנדירים, סופיים ובעלי ערך אספני הולך וגדל.

 

כיצד לבצע זיהוי וגם הערכת כלי פורצלן ישנים?

 

הצעד הראשון בכל תהליך של קניית קרמיקה ישראלית ישנה או הערכתה הוא הפיכת הכלי ובדיקת החותמת בתחתיתו. החותמות הן תעודת הזהות של הפריט. הן מספרות לנו באיזה מפעל יוצר הכלי, באיזו תקופה, ולעיתים קרובות מי היה האמן שצייר או עיצב אותו. במפעלים מסוימים, חתימה בכתב יד של האמן מעלה את ערך הכלי במאות אחוזים לעומת כלי זהה עם חותמת מודפסת בלבד.

 

כדי לבנות עבורכם תמונה ויזואלית מדויקת ללא צורך בזכוכית מגדלת, נסביר מה בדיוק עליכם לחפש בעיניים כאשר אתם בוחנים כלי קרימקה או פרוצלן. נעמוד רגע על ההבדל בין פורצלן לקרמיקה, פורצלן הוא חומר דק יותר, לעיתים שקוף למחצה מול האור, ונאפה בטמפרטורות גבוהות מאוד. קרמיקה לעומת זאת, חרס ואבנית הם חומרים עבים ואטומים יותר. 

 

למעט החותמות, יש לבחון את הגלזורה שהיא הציפוי הזגוגי של הכלי. טכניקות צביעה ייחודיות, סדקים יזומים בגלזורה להשגת מראה עתיק, וטקסטורות מחוספסות, כולם מעידים על תקופת הייצור ועל איכות הפריט.

 

המדריך המקיף למפעלי הקרמיקה והפורצלן בישראל

 

כעת נצלול אל הרשימה המפורטת של המפעלים שפעלו בישראל. לטובת הנוחיות, חילקנו אותם לפי רמות ביקוש ואספנות, על מנת שתוכלו לדעת בקלות יחסית אילו שמות מעוררים את ההתרגשות הגדולה ביותר בקרב אספני ישראליאנה.

 

מפעלי העילית המבוקשים ביותר

 

חרסה

 

מפעל חרסה הוקם במקור בחיפה, אך המעבר שלו לעיר באר שבע בשנות החמישים הוא זה ששינה את פני הקרמיקה הישראלית.

 

החשיבות האספנית העצומה של חרסה נובעת ממחלקת האמנות שהוקמה ונוהלה על ידי האמן נחמיה עזז. עזז הביא עמו סגנון פיסולי, אורגני ומושפע מאוד מנופי הנגב. הכלים שיוצרו במחלקת האמנות של חרסה התאפיינו בקווים זורמים, לעיתים א-סימטריים, עם ציורים של בעלי חיים מדבריים, דמויות תנכיות ודוגמאות מופשטות.

 

החותמות של חרסה השתנו לאורך השנים, אך המוכרת ביותר היא סמל של גמל או הכיתוב חרסה ישראל. פריטים חתומים ומוקדמים של מחלקת האמנות של חרסה נחשבים לנדירים מאוד ויכולים להימכר בסכומים משמעותיים מאוד לאספנים רציניים.

 

לפיד

 

מפעל לפיד בתל אביב החל את דרכו בשנות הארבעים כמפעל לייצור רעפים וכלים סניטריים. מנגד, התהילה האספנית שלו הגיעה בזכות מחלקת האמנות שהעסיקה מעצבים מוכשרים כמו אהרון כהנה, אלזבט כהן ופיטר בוקנס.

 

הקרמיקה של לפיד מזוהה יותר מכל עם קווים גיאומטריים שחורים התוחמים שטחי צבע עזים, סגנון המושפע מאוד מאמנות מודרנית וקוביזם. זיהוי פריטי לפיד הוא בדרך כלל קל בזכות כיתוב ברור של שם המפעל באנגלית ובעברית בתחתית הכלי.

 

הכלים המבוקשים ביותר הם אלה הנושאים חתימה אישית בכתב יד של הציירת או המעצב, מה שמעיד על עבודת יד קפדנית וסדרות ייצור קטנות.

 

פאל קרמיק

 

מפעל זה פעל במפרץ חיפה החל משנות השלושים ונחשב לאחד מחלוצי התעשייה. המפעל הוקם על ידי עולים מגרמניה והושפע רבות ממסורת הקרמיקה האירופאית המוקפדת. הכלים של פאל קרמיק נדירים ביותר כיום. הם מתאפיינים בצורות קלאסיות ואלגנטיות, לעיתים עם עיטורים עדינים של פרחים או מוטיבים מקומיים. מציאת כלי של פאל קרמיק במצב שלם היא אירוע נדיר שמרגש כל אספן מקצועי, והערכת השווי שלו תהיה גבוהה בהתאם למצבו.

 

קדר

 

עוד שם נדיר ומרתק מההיסטוריה המוקדמת של חיפה. מפעל קדר פעל בתקופת המנדט הבריטי וייצר כלים באיכות גבוהה מאוד. בדומה לפאל קרמיק, גם כאן ההשפעה האירופאית ניכרת. הייצור היה מוגבל בהיקפו, ולכן הפריטים ששרדו עד ימינו הם ספורים. החותמת של קדר היא סימן היכר לאיכות בלתי מתפשרת ולנדירות עצומה בשוק האספנות המקומי.

 

קונסט קראמיק

 

בית מלאכה קטן ומוקדם שהתמקד בייצור אמנותי מובהק. פריטים של קונסט קראמיק אינם נפוצים בשוק הפשפשים הממוצע. הם מאופיינים בעבודת יד דקדקנית, תשומת לב לפרטים הקטנים ביותר ושימוש בגלזורות ייחודיות. אספנים מומחים תמיד מחפשים את החותמת הזו, וכל פריט כזה דורש הערכה פרטנית ומדויקת על ידי מומחה אמנות.

 

האחים מזרחי

 

מפעל הקרמיקה "האחים מזרחי" חקוק בדברי הימים של היצירה המקומית, עם פריטים תקופתיים המגלמים נוסטלגיה ישראלית אותנטית. יצירות המפעל, המתאפיינות בגלזורות עשירות ובסגנון קלאסי, הפכו בשנים האחרונות למבוקשות בקרב אספנים וחובבי וינטג'. הערכת השווי של פריט בודד נעה בדרך כלל בין עשרות למאות שקלים, בהתאם לגודל האובייקט, ייחודו ומורכבות העיצוב. פריטים נדירים במיוחד, דגמים ייחודיים או כלים שנשמרו במצב חדש יכולים להגיע אפילו למחירים גבוהים יותר במכירות ייעודיות.

 

מצב השתמרות הקרמיקה וקיומה של חתימת המפעל בתחתית הכלים הם הפרמטרים המרכזיים הקובעים את הערך הכספי הסופי בשוק.

 

מפעלים פופולריים בעלי ערך אספני יציב

 

נעמן פורצלן

 

מפעל נעמן, שהוקם לפני קום המדינה, הוא כנראה השם המוכר ביותר בכל בית ישראלי. המפעל התמקד בייצור כלי אוכל שימושיים מפורצלן, והצליח להכניס את תוצרתו כמעט לכל מטבח. למרות הייצור ההמוני, ישנם פריטים של נעמן פורצלן שזוכים לביקוש רב.

 

מדובר בעיקר על סדרות מוקדמות משנות הארבעים והחמישים, סדרות שיוצרו לאירועים היסטוריים מיוחדים, או כלים שעוצבו על ידי אמנים אורחים. חותמת מוקדמת של נעמן פורצלן תעיד על פריט שעשוי לעניין אספנים, בניגוד לצלחות חלקות ופשוטות משנות השמונים שערכן המסחרי נמוך.

 

בית היוצר

 

מפעל שפעל בפתח תקווה והגיע לשיא תפארתו בשנות השבעים. הכלים של בית היוצר מזוהים מיד בזכות הגלזורות הצבעוניות והנועזות שלהם, לעיתים במרקם מחוספס דמוי לבה או בצבעי אדמה עזים. המפעל ייצר מערכות פונדו, קערות הגשה, כדים ואגרטלים שהפכו לסמל הסטטוס של הסלון הישראלי באותה תקופה.

 

אף על פי שמדובר בייצור רחב היקף, ישנה עדנה מחודשת לפריטי בית היוצר, ועיצוב הפנים המודרני משלב אותם לעיתים קרובות כדי להוסיף מגע רטרו ייחודי וצבעוני לחלל.

 

כפר מנחם

 

הקרמיקה של קיבוץ כפר מנחם מציגה פן אחר של היצירה הישראלית. מדובר בכלים בעלי מראה גולמי יותר, כפרי, השואב השראה מהאדמה והטבע. השימוש בחימר חשוף בחלקו, לצד גלזורות כהות ועמוקות, העניק לכלים אלו אופי ארצי וייחודי. הפריטים של כפר מנחם מבוקשים מאוד על ידי אספנים שמעריכים את הסגנון הברוטליסטי והקיבוצי, והם נחשבים לפנינים של ממש בתחום הערכת שווי ואספנות קרמיקה ישראלית.

 

קרמוס

 

מפעל תל אביבי שפעל בעיקר בשנות החמישים והשישים. קרמוס התמקד בייצור פריטי נוי בטכניקה של יציקות, ולעיתים קרובות שילב עיטורים עדינים או צורות גליות. פריטי קרמוס מוסיפים גיוון לכל אוסף, והם מזוהים עם התקופה שבה הדירה הישראלית החלה לקבל צביון בורגני יותר שדרש חפצי נוי על המדפים.

 

שנלר

 

מפעל ייחודי שפעל בירושלים והושפע מהאווירה המיוחדת של העיר. התוצרת של שנלר נחשבת לנדירה יחסית, והיא מתאפיינת בגימור קפדני ולעיתים במוטיבים ירושלמיים או מסורתיים. כלים חתומים של שנלר נחטפים במהירות כאשר הם צצים בבתי מכירות פומביות או במכירות עיזבון מיוחדות.

 

מפעלים אזוריים ובתי מלאכה קיבוציים

 

היוצר

 

שם שמופיע לא פעם על גבי כלים אלגנטיים, לעיתים קרובות כלי הגשה או אגרטלים. הכלים של היוצר מתאפיינים בעיצוב פרקטי אך אסתטי מאוד, עם נטייה לגלזורות חלקות וצבעים פסטליים או עמוקים. הם מהווים חלק בלתי נפרד מתמונת הקרמיקה המקומית.

 

ברבור

 

מפעל שהוקם בעיר עכו והתפרסם בעיקר בזכות אריחי הקרמיקה לחיפוי קירות שהפיק, אך במקביל ייצר גם כלי בית ונוי. הכלים של ברבור נושאים לעיתים עיטורים מודפסים או צורות פשוטות ונקיות, והם מהווים עדות חשובה לתעשייה הצפונית של ישראל.

 

כדן וקרנת

 

שני בתי מלאכה שייצרו קרמיקה חזותית מעניינת, לרוב עם דגש על שימושיות יומיומית בשילוב אמנות. חותמות של כדן או קרנת מעידות לרוב על כלים משנות השישים והשבעים, שמציגים את המעבר מעיצוב שמרני לעיצוב חופשי וניסיוני יותר, כולל צורות אסימטריות וצבעים עזים.

 

אבנית

 

השם אבנית מתייחס לא רק לסוג החומר הקשה והעמיד ממנו עשויים הכלים, אלא גם לשם מסחרי שפעל בתחום וייצר כלים חזקים במיוחד, עמידים בפני שברים, אשר נועדו לשימוש מסיבי אך שילבו קווים אסתטיים נעימים לעין.

 

חסין אש

 

מפעל זה התמקד בדיוק במה ששמו מרמז ייצור כלים המסוגלים לעמוד בטמפרטורות גבוהות בתוך תנור האפייה או על הכיריים. על אף הייעוד הפרקטי המובהק, רבים מהכלים של חסין אש עוצבו בצורה כה נאה, עם מכסים מעוטרים וצבעים חמים, שהם מצאו את דרכם ישירות מהתנור אל שולחן האירוח, והיום הם נאספים כפריטי נוסטלגיה מטבחית.

 

ברור חיל

 

קרמיקה מקיבוץ ברור חיל מייצגת את רוח היצירה בפריפריה הקיבוצית. התוצרת משם לרוב מצומצמת יותר בהיקפה לעומת מפעלי הענק, מה שהופך כל כלי ששרד לפריט מעניין. הכלים מאופיינים בעבודת יד מורגשת ובחיבור עמוק לחומר המקומי.

 

קרמית

 

מפעל שהשלים את הפסיפס התעשייתי, ייצר בעיקר פריטי נוי וכלי עזר למטבח. פריטים עם חותמת קרמית מספקים הצצה נוספת למגוון העצום של יצרנים שפעלו כאן בניסיון לתת מענה לשוק המקומי הצומח.

 

סיכונים וטעויות נפוצות בתהליך ההערכה של קרמיקה ישראלית

 

אחת הטעויות הנפוצות ביותר שעושים יורשים או מוכרים פרטיים היא ניקוי אגרסיבי של הכלים. שימוש בחומרי ניקוי חזקים, מברשות פלדה או הכנסה למדיח כלים מודרני, עלולים להרוס לחלוטין את הגלזורה, למחוק חתימות צבע עדינות ולהוריד את ערך הכלי לאפס.

 

בנוסף, חוסר הבנה מוביל לעיתים לזריקת פריטים בעלי שברים קטנים או סדקים. בעוד ששבר גדול פוגע משמעותית בערך, פריט נדיר מאוד של חרסה או פאל קרמיק ישמור על ערך כספי גם אם יש בו פגם קל, ואספנים יעדיפו לרכוש אותו במצבו מאשר לוותר עליו כליל.

 

חשוב להבין את ההבדל בין סדקים בגלזורה לבין שבר בכלי עצמו. סדקים זעירים בשכבת הזיגוג השקופה הם לעיתים תופעה טבעית של התיישנות החומר ולעיתים אף טכניקה מכוונת של האמן. הם אינם פוסלים את הכלי ולעיתים מוסיפים לו אופי. לעומת זאת, סדק החודר אל תוך גוף החרס עצמו מחייב התייחסות שונה בהערכת השווי.

 

כללי ברזל למוכרים ולאספנים

 

אם החלטתם שאתם מעוניינים למכור את תכולת הוויטרינה, מומלץ לתעד כל פריט בנפרד. צלמו את הכלי כולו באור יום טבעי, ולאחר מכן צלמו בבירור את התחתית שלו, כולל כל חותמת, מדבקה או חריטה. תיעוד זה יאפשר למומחים המספקים שירותי קונים קרמיקה לתת לכם הערכה ראשונית מדויקת מרחוק. אל תנסו לתקן כלים שבורים באמצעות דבק ביתי, שכן תיקון חובבני גורם לנזק בלתי הפיך שמקשה על רסטורציה מקצועית בעתיד.

 

לסיכום, הוויטרינה הישנה של סבתא איננה רק רהיט לאחסון כוסות תה. היא מהווה מוזיאון קטן של ההיסטוריה התעשייתית, האמנותית והתרבותית של מדינת ישראל. מפעלי הקרמיקה והפורצלן המקומיים השאירו אחריהם מורשת עשירה של עיצוב ויצירה. בין אם מדובר בעבודה פיסולית נדירה של חרסה, בכלי גיאומטרי מדויק של לפיד, או במערכת פונדו צבעונית של בית היוצר, לכל פריט יש סיפור וערך. באמצעות הבנה מעמיקה, זיהוי נכון של חותמות והיעזרות במומחים בעלי ניסיון, ניתן לחשוף את הערך האמיתי של הכלים הללו, לשמר את המורשת המקומית, ולהבטיח שהאוצרות ההיסטוריים יגיעו לידיים הנכונות שיעריכו אותם.

 

שאלות ותשובות על אספנות קרימקה ישראלית

 

שאלה: כיצד ניתן להבדיל באופן בסיסי בין כלי פורצלן לכלי קרמיקה פשוט?

תשובה: פורצלן הוא חומר דק וקשיח מאוד שנאפה בטמפרטורה גבוהה, והוא לרוב שקוף למחצה כאשר מחזיקים אותו מול מקור אור. קרמיקה וחרס הם עבים יותר, אטומים לחלוטין לאור ונאפים בטמפרטורות נמוכות יותר.

 

שאלה: האם כל כלי של חברת נעמן פורצלן שווה כסף רב?

תשובה: לא. רוב הכלים של נעמן יוצרו בייצור המוני ולכן ערכם המסחרי נמוך. הערך הגבוה שמור לפריטים מוקדמים משנות הארבעים והחמישים, לסדרות אמנותיות מיוחדות או לכלים בעלי חותמות נדירות.

 

שאלה: מצאתי כלי של מפעל לפיד עם חתימה בכתב יד בתחתית, מה המשמעות של זה?

תשובה: חתימה בכתב יד מעידה בדרך כלל על כך שהכלי עוטר ידנית על ידי אחד מהאמנים או הציירות של מחלקת האמנות, מה שהופך את הפריט לנדיר ומבוקש הרבה יותר מאשר כלי עם עיטור מודפס או חותמת מסחרית רגילה.

 

שאלה: האם פגם קטן או שבר בצד הכלי מוריד לחלוטין את ערכו?

תשובה: פגם אכן מפחית מערך הכלי, אך אם מדובר בפריט נדיר מאוד של יצרנים כמו פאל קרמיק או קדר, פריט פגום עדיין יכול להיות שווה סכום משמעותי בשל נדירותו ההיסטורית בשוק האספנות.

 

שאלה: מדוע כדאי להתייעץ עם מומחה בעת פינוי דירה ולא למכור הכל יחד לסוחר רגיל?

תשובה: סוחרים כלליים לרוב אינם מתמחים בזיהוי חותמות ואמנים מקומיים ויציעו מחיר סמלי על כל תכולת הוויטרינה. מומחה מזהה את הערך האספני הספציפי של כל מפעל ויכול למקסם את התמורה הכספית עבור המשפחה.

 

שאלה: איך עלי לנקות כלי קרמיקה ישן שמצאתי מחוסה באבק רב?

תשובה: יש להשתמש רק במים פושרים ומטלית רכה, ללא חומרי ניקוי כימיים או ספוגים קשיחים. אין להכניס את הכלים למדיח, שכן הטמפרטורה והחומרים עלולים להרוס את הגלזורה ולמחוק את חתימות האמנים.